תְּרוּעָה noun feminine shout or blast of war, alarm, or joy; — ׳ת Leviticus 23:24 +; construct תְּרוּעַת Jeremiah 4:19 +; —

1 alarm of war, war-cry, Joshua 6:5,20; Jeremiah 20:16; Ezekiel 21:27; Amos 1:14; Amos 2:2; Zephaniah 1:16; Job 39:25; מִלְחָמָה ׳ת Jeremiah 4:19; Jeremiah 49:2; מֶלָךְ ׳ת battle-cry of king Numbers 23:21 (poem in J E).

2 blast for march: ׳תקע ת Numbers 10:5,6 (twice in verse) (P; with חֲצֹצְרוֺת; hence) ׳חֲצֹצְרוֺת הַתּ Numbers 31:6 (P) 2 Chronicles 13:12; on day of atonement ׳שׁוֺפַר ת Leviticus 25:9 (H); 1st of month ׳זִכְרוֺן ת Leviticus 23:24 (P; בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ), יוֺם תֹ Numbers 29:1 (P); Generally ׳צִלְצְלֵי ת Psalm 150:5.

3 shout of joy with religious impulse, 1 Samuel 4:5,6 (twice in verse); 2 Samuel 6:15 = 1 Chronicles 15:28; 2Chronicles 15:14; Ezra 3:11,12,13; הַשִּׂמְחָה ׳קוֺל ת Ezra 3:13; in public worship Generally Job 33:26; especially + musical service Psalm 33:3; Psalm 47:6; ׳זִבְחֵי ת Psalm 27:6, ׳יֹדְעֵי ת Psalm 89:16.

4 shout of joy, in General Job 8:21 ("" שְׂחַוֺק).

רוף (√ of following; = רפא).

בִּתְרוּעָ֑ה בִּתְרוּעָ֖ה בִּתְרוּעָ֥ה בִּתְרוּעָֽה׃ בִּתְרוּעָה֙ בתרועה בתרועה׃ הַתְּרוּעָ֔ה הַתְּרוּעָ֖ה הַתְּרוּעָ֧ה התרועה וּבִתְרוּעָ֑ה וּתְרוּעַ֥ת וּתְרוּעָ֑ה וּתְרוּעָ֖ה וּתְרוּעָֽה׃ ובתרועה ותרועה ותרועה׃ ותרועת תְּרוּעַ֖ת תְּרוּעַ֣ת תְּרוּעָ֑ה תְּרוּעָ֖ה תְּרוּעָ֣ה תְּרוּעָ֥ה תְּרוּעָה֙ תְרוּעָ֑ה תְרוּעָ֨ה תְרוּעָֽה׃ תרועה תרועה׃ תרועת biṯ·rū·‘āh biṯrū‘āh bitruAh hat·tə·rū·‘āh hattərū‘āh hatteruAh tə·rū·‘āh ṯə·rū·‘āh tə·rū·‘aṯ tərū‘āh ṯərū‘āh tərū‘aṯ teruAh teruAt ū·ḇiṯ·rū·‘āh ū·ṯə·rū·‘āh ū·ṯə·rū·‘aṯ ūḇiṯrū‘āh ūṯərū‘āh ūṯərū‘aṯ uteruAh uteruAt uvitruAhInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts