2מי זה ׀ מחשיך עצה במלין בלי־דעת׃

3אזר־נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני׃

4איפה היית ביסדי־ארץ הגד אם־ידעת בינה׃

5מי־שם ממדיה כי תדע או מי־נטה עליה קו׃

6על־מה אדניה הטבעו או מי־ירה אבן פנתה׃

7ברן־יחד כוכבי בקר ויריעו כל־בני אלהים׃

8ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא׃

9בשומי ענן לבשו וערפל חתלתו׃

10ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים׃

11ואמר עד־פה תבוא ולא תסיף ופא־ישית בגאון גליך׃

12המימיך צוית בקר [ידעתה כ] [שחר כ] (ידעת ק) (השחר ק) מקמו׃

13לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה׃

14תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש׃

15וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר׃

16הבאת עד־נבכי־ים ובחקר תהום התהלכת׃

17הנגלו לך שערי־מות ושערי צלמות תראה׃

18התבננת עד־רחבי־ארץ הגד אם־ידעת כלה׃

19אי־זה הדרך ישכן־אור וחשך אי־זה מקמו׃

20כי תקחנו אל־גבולו וכי־תבין נתיבות ביתו׃

21ידעת כי־אז תולד ומספר ימיך רבים׃

22הבאת אל־אצרות שלג ואצרות ברד תראה׃

23אשר־חשכתי לעת־צר ליום קרב ומלחמה׃

24אי־זה הדרך יחלק אור יפץ קדים עלי־ארץ׃

25מי־פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קלות׃

26להמטיר על־ארץ לא־איש מדבר לא־אדם בו׃

27להשביע שאה ומשאה ולהצמיח מצא דשא׃

28היש־למטר אב או מי־הוליד אגלי־טל׃

29מבטן מי יצא הקרח וכפר מים מי ילדו׃

30כאבן מים יתחבאו ופני תהום יתלכדו׃

31התקשר מעדנות כימה או־משכות כסיל תפתח׃

32התציא מזרות בעתו ועיש על־בניה תנחם׃

33הידעת חקות שמים אם־תשים משטרו בארץ׃

34התרים לעב קולך ושפעת־מים תכסך׃

35התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו׃

36מיש־ת בטחות חכמה או מי־נתן לשכוי בינה׃

37מי־יספר שחקים בחכמה ונבלי מים מי ישכיב׃

38בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו׃

39התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא׃

40כי־ישחו במעונות ישבו בסכה למו־ארב׃

41מי יכין לערב צידו כי־ [ילדו כ] (ילדיו ק) אל־אל ישועו יתעו לבלי־אכל׃