4וישמע משה ויפל על־פניו׃ 5וידבר אל־קרח ואל־כל־עדתו לאמר בקר וידע יהוה את־אשר־לו ואת־הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר־בו יקריב אליו׃ 6זאת עשו קחו־לכם מחתות קרח וכל־עדתו׃ 7ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני יהוה מחר והיה האיש אשר־יבחר יהוה הוא הקדוש רב־לכם בני לוי׃

8ויאמר משה אל־קרח שמעו־נא בני לוי׃ 9המעט םכם כי־הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את־עבדת משכן יהוה ולעמד לפני העדה לשרתם׃ 10ויקרב אתך ואת־כל־אחיך בני־לוי אתך ובקשתם גם־כהנה׃ 11לכן אתה וכל־עדתך הנעדים על־יהוה ואהרן מה־הוא כי [כ תלונו] [ק תלינו] עליו׃

12וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה׃ 13המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי־תשתרר עלינו גם־השתרר׃ 14אף לא אל־ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן־לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה׃

15ויחר למשה מאד ויאמר אל־יהוה אל־תפן אל־מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את־אחד מהם׃ 16ויאמר משה אל־קרח אתה וכל־עדתך היו לפני יהוה אתה והם ואהרן מחר׃ 17וקחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת והקרבתם לפני יהוה איש מחתתו חמשים ומאתים מחתת ואתה ואהרן איש מחתתו׃ 18ויקחו איש מחתתו ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטרת ויעמדו פתח אהל מועד ומשה ואהרן׃ 19ויקהל עליהם קרח את־כל־העדה אל־פתח אהל מועד וירא כבוד־יהוה אל־כל־העדה׃ ף

20וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃ 21הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע׃ 22ויפלו על־פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחת לכל־בשר האיש אחד יחטא ועל כל־העדה תקצף׃ ף

23וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 24דבר אל־העדה לאמר העלו מסביב למשכן־קרח דתן ואבירם׃

25ויקם משה וילך אל־דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל׃ 26וידבר אל־העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל־תגעו בכל־אשר להם פן־תספו בכל־חטאתם׃ 27ויעלו מעל משכן־קרח דתן ואבירם מסביב ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם׃ 28ויאמר משה בזאת תדעון כי־יהוה שלחני לעשות את כל־המעשים האלה כי־לא מלבי׃ 29אם־כמות כל־האדם ימתון אלה ופקדת כל־האדם יפקד עליהם לא יהוה שלחני׃ 30ואם־בריאה יברא יהוה ופצתה האדמה את־פיה ובלעה אתם ואת־כל־אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את־יהוה׃

31ויהי ככלתו לדבר את כל־הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם׃ 32ותפתח הארץ את־פיה ותבלע אתם ואת־בתיהם ואת כל־האדם אשר לקרח ואת כל־הרכוש׃ 33וירדו הם וכל־אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל׃ 34וכל־ישראל אשר סביבתיהם נסו לקלם כי אמרו פן־תבלענו הארץ׃ 35ואש יצאה מאת יהוה ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת׃ ף

36וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 37אמר אל־אלעזר בן־אהרן הכהן וירם את־המחתת מבין השרפה ואת־האש זרה־הלאה כי קדשו׃ 38את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח כי־הקריבם לפני־יהוה ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל׃ 39ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרפים וירקעום צפוי למזבח׃ 40זכרון לבני ישראל למען אשר לא־יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני יהוה ולא־יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר יהוה ביד־משה לו׃

41וילנו כל־עדת בני־ישראל ממחרת על־משה ועל־אהרן לאמר אתם המתם את־עם יהוה׃ 42ויהי בהקהל העדה על־משה ועל־אהרן ויפנו אל־אהל מועד והנה כסהו העןן וירא כבוד יהוה׃ 43ויבא משה ואהרן אל־פני אהל מועד׃ ף 44וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 45הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע ויפלו על־פניהם׃ 46ויאמר משה אל־אהרן קח את־המחתה ותן־עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל־העדה וכפר עליהם כי־יצא הקצף מלפני יהוה החל הנגף׃ 47ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל־תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את־הקטרת ויכפר על־העם׃ 48ויעמד בין־המתים ובין החיים ותעצר המגפה׃ 49ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות מלבד המתים על־דבר־קרח׃ 50וישב אהרן אל־משה אל־פתח אהל מועד והמגפה נעצרה׃ ף