2לו שקול ישקל כעשי [כ והיתי] [ק והותי] במאזנים ישאו־יחד׃

3כי־עתה מחול ימים יכבד על־כן דברי לעו׃

4כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃

5הינהק־פרא עלי־דשא אם יגעה־שור על־בלילו׃

6היאכל תפל מבלי־מלח אם־יש־טעם בריר חלמות׃

7מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃

8מי־יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃

9ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃

10ותהי* עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי־לא כחדתי אמרי קדוש׃

11מה־כחי כי־איחל ומה־קצי כי־אאריך נפשי׃

12אם־כח אבנים כחי אם־בשרי נחוש׃

13האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃

14למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃

15אחי בגדו כמו־נחל כאפיק נחלים יעברו׃

16הקדרים מני־קרח עלימו יתעלם־שלג׃

17בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקוםם׃

18ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃

19הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו־למו׃

20בשו כי־בטח באו עדיה ויחפרו׃

21כי־עתה הייתם [כ לא] [ק לו] תראו חתת ותיראו׃

22הכי־אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃

23ומלטוני מיד־צר ומיד עריצים תפדוני׃

24הורוני ואני אחריש ומה־שגיתי הבינו לי׃

25מה־נמרצו אמרי־ישר ומה־יוכיח הוכח םכם׃

26הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃

27אף־על־יתום תפילו ותכרו על־ריעכם׃

28ועתה הואילו פנו־בי ועל־פניכם אם־אכזב׃

29שבו־נא אל־תהי עולה [כ ושבי] [ק ושובו*] עוד צדקי־בה׃

30היש־בלשוני עולה אם־חכי לא־יבין הוות׃