מַּרְעה₂₇₅ noun masculine Pharaoh, Φαραω, title of Egyptain kings (Egyptian pr-±o, great house, of royal court, and (in new kingdom) of king Griffith^{Hastings DB} Mey^{Geschichte. Alt. i. 59} Steind^{BAS. i. 343}; in Assyrian pir°u according to most, compare COT^Glossary Steind^l.c., but see Wkl^{MVAG. 1898. 3f.}); — ׳פ Genesis 12:15 (3 t. in verse); Genesis 12:17 212t. Hexateuch 19 t. Kings, Isaiah 19:11 (twice in verse) + 3t., Jeremiah 25:19 10t., Ezekiel 17:17 12t., Nehemiah 9:10; 1 Chronicles 4:18; 2Chronicles 8:11; Psalm 135:9; Psalm 136:15; Songs 1:9; + מֶלֶךְ מִצְרַיִם (not early) Jeremiah 25:19; Jeremiah 46:17; Deuteronomy 7:8; Deuteronomy 11:3; Ezekiel 29:2,3; Ezekiel 30:21,22; Ezekiel 31:2; 1 Kings 3:1; 1 Kings 9:16; 1 Kings 11:18; 2 Kings 17:7; 2 Kings 18:21 = Isaiah 36:6; Genesis 41:46 (E), Exodus 6:11,13,27,29; Exodus 14:8 (all P); with proper name חָפְרַע ׳פ Jeremiah 44:30, נְכֹה ׳פ Jeremiah 46:2; 2 Kings 23:29,33,34,35.

בְּ֝פַרְעֹ֗ה בְּפַרְעֹ֔ה בְּפַרְעֹ֤ה בְּפַרְעֹ֥ה בְּפַרְעֹה֙ בפרעה וּפַרְעֹ֖ה וּפַרְעֹ֣ה ופרעה כְּפַרְעֹֽה׃ כפרעה׃ לְפַרְעֹ֑ה לְפַרְעֹ֔ה לְפַרְעֹ֖ה לְפַרְעֹ֗ה לְפַרְעֹ֣ה לְפַרְעֹ֥ה לְפַרְעֹֽה׃ לְפַרְעֹה֒ לְפַרְעֹה֮ לפרעה לפרעה׃ מִפַּרְעֹ֖ה מִפַּרְעֹ֛ה מפרעה פַּרְעֹ֑ה פַּרְעֹ֔ה פַּרְעֹ֖ה פַּרְעֹ֗ה פַּרְעֹ֛ה פַּרְעֹ֜ה פַּרְעֹ֞ה פַּרְעֹ֣ה פַּרְעֹ֤ה פַּרְעֹ֥ה פַּרְעֹ֧ה פַּרְעֹ֨ה פַּרְעֹֽה׃ פַּרְעֹה֒ פַּרְעֹה֙ פַּרְעֹה֮ פַרְעֹ֑ה פַרְעֹ֔ה פַרְעֹ֖ה פַרְעֹ֗ה פַרְעֹ֛ה פַרְעֹ֜ה פַרְעֹ֣ה פַרְעֹ֤ה פַרְעֹֽה׃ פַרְעֹה֙ פַרְעֹה֮ פרעה פרעה׃ bə·p̄ar·‘ōh befarOh bəp̄ar‘ōh farOh kə·p̄ar·‘ōh kefarOh kəp̄ar‘ōh lə·p̄ar·‘ōh lefarOh ləp̄ar‘ōh mip·par·‘ōh mippar‘ōh mipparOh par‘ōh p̄ar‘ōh par·‘ōh p̄ar·‘ōh parOh ū·p̄ar·‘ōh ufarOh ūp̄ar‘ōhInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts